מבוא
ביום 5.12.10 ניתן בבית המשפט העליון מפי כב' השופט ד"ר יורם דנציגר פסק הדין בעניין פרשת עיזבון המנוח ג'ק ליברמן. פסק דין זה מהווה לדעתי מהפיכה אתית בתחום הבוררות וראוי הוא לשם "קוד דנציגר" לבוררים וצדדים בהליכי בוררות. אם ייושם בהצלחה נהנה מהליכי בוררות ללא רבב. אם ייכשל – עלול הדבר לאיים על מוסד הבוררות בישראל.
פסק הדין בפרשת עיזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל וחברת ארט – בי יצר כללי אתיקה חדשים בתחום הבוררות, תוך שהוא שם סוף לבקשת העברת הבורר, כב' השופט בדימוס ישי לוי, מתפקידו (להלן – "הבורר") .
המדובר בבוררות אותה ניהל הבורר בין חברת ארט בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) (להלן – "הקבוצה הפולנית") ובין עזבון המנוח ג' ליברמן ואח' (להלן – "קבוצת ליברמן"). ע"פ העובדות שהתבררו בבית המשפט, בשנת 1988 רכשה קבוצת ליברמן 75% ממניות המדינה בחברת פז באמצעות חברת אלטין. עם רכישת מניותיו, גד זאבי אשר החזיק ביתרת 25% המניות הנוספות, הפכה קבוצת ליברמן למחזיקה של 100% ממניות פז. המבקשת אשר זכתה לכינוי "הקבוצה הפולנית" ניצלה את המערכת הבנקאית בפולין תוך הוצאת סכומי אשראי גבוהים וריקון קופתה לחשבונות פרטיים. בין הקבוצה הפולנית לקבוצת ליברמן נוצרו יחסים עסקיים. באמצעות חברת אלטין נערך הסכם בין קבוצת ליברמן לקבוצה הפולנית לפיו היה אמור לקבל אחד מן הארבעה בקבוצה הפולנית בשם בגשיק, 50% ממניות אלטין אשר החזיקה כאמור במניות חברת פז. ואולם, נסתבר כי בין בגשיק לבין זאבי קיים הסכם לפיו בגשיק מוכר לו את הזכויות באלטין וכי סך של 6.5 מיליון דולר כבר שולם על חשבון עסקה זו. קבוצת ליברמן הודיעה לבגשיק כי הם מבטלים את ההסכם לגבי חברת אלטין, היינו, הסכם אשר משמעותו מכירת מניות בחברת פז. כמו כן הגיעה קבוצת ליברמן להסכם עם הקבוצה הפולנית עמה בוטל ההסכם על פיו כנגד השגת מניות אלטין (אשר היו מקנות זכויות בפז) היא תשתף עמה פעולה, לרבות בכל הנוגע להשבת כספים אותם היה עליה להשיב כתוצאה מביטול העסקה ועוקלו ולאור הצורך ברכישת המניות מחדש. ביצוע הסכם זה עלה על שרטון ונתברר בתחילה בפני הבורר, כב' השופט בדימוס דב לוין ז"ל. משזה הלך לעולמו נקבע כי תיק הבוררות יועבר להכרעת השופט בדימוס ישי לויט.
אחר שהבורר סיים את השלב הראשון, אשר נפרש על פני 1286 עמודים ודן בשאלת האחריות של קבוצת ליברמן כלפי הקבוצה הפולנית, הגישה קבוצת ליברמן בקשה לפיה יחדל הבורר מכהונתו, היינו, יועבר מתפקידו.
לטענתם, נודע להם כי הבורר ניהל מו"מ עם חברת פז בקשר למגרש שבבעלותו ובבעלות בני משפחה נוספים שלו לגבי הקמת תחנת דלק על אותו מגרש. המשא ומתן כשל אחר חצי שנה שנוהל על ידי הבורר באופן אישי. לטענתם היתה צפויה לבורר הטבה בהסכם חברת פז, לו היה נחתם. משנכזבה תקוותו היו לכך השלכות כספיות משמעותיות. לטענתם, מדובר במידע רלבנטי לבורר שלא היה ידוע להם קודם. לאור החשש לנגיעה אישית ולמשוא פנים נתבקשה העברת הבורר מתפקידו. הבקשה נתקבלה בבית המשפט המחוזי בחיפה על ידי כב' השופטת וסרקרוג. בבית המשפט העליון הוחלט מפי כב' השופט ד"ר יורם דנציגר לקבל את הערעור ונקבע כי לא היה מקום להעביר את הבורר מתפקידו,ואולם, לאור הודעתו כי אין הוא מעוניין להמשיך ולנהל את הבורר, הוחלט כי יש לכבד בנסיבות העניין את החלטתו זו. פסק הדין עוסק כאמור בהרחבה בחובות הגילוי של הבורר והצדדים בהליך הבוררות ומהווה אבן דרך בפסיקה הישראלית בסוגיה זו.
"קוד דנציגר" מחייב מעתה ואילך כל בורר וגם כל צד בחובת גילוי מלאה של כלל קשריו לבעלי הדין ולענייני הסכסוך. בנוסף, חלה חובת הגילוי גם על כל עניין אישי של הבורר שיש בו כדי לגלות חשש לניגוד עניינים.
היקף חובת הגילוי החלה על הבוררים
אם בעבר חובה זו היתה כללית ומוגבלת, הרי שכעת היא ברורה ואי קיומה יכול לגרור אף תביעה כנגד הבורר, ויתרה מכך, חובת הגילוי חלה לא רק על היכרויות הקיימות בין הבורר ובין הצדדים, אלא גם על כלל הקשרים הקיימים בין שותפיו, לדוגמה למשרד עורכי הדין אם מדובר בבורר-עו"ד ואף של העובדים בו עם הצדדים.
ואם בכך לא די, הרי חובת הגילוי הנאות אף מגיעה לכדי בדיקת קשרים אלו עם חברות שלובות כדוגמת חברות בנות במידה והסכסוך כולל צדדים שהינם תאגידים. אכן, מדובר לדעתי במהפכה של ממש מאחר ובדיקות אלו עשויות להיות מורכבות ולעיתים אף יקרות וקשות לביצוע. לדוגמה, כאשר הצדדים מעוניינים במינוי בורר-עו"ד, השותף עם עשרות עו"ד במשרדו הכולל עשרות עו"ד בצוות המשרד, נדרשות בדיקות מורכבות ביותר לפי נוסחה זו. גם שופט בדימוס אשר הכריע בסכסוכים בהם נטלו חלק חברות רבות במשק נדרש להתמודד עם דילמה בשאלת היקף חובת הגילוי החלה עליו כעת.
לדעתי, ב"מדינה שכונה" כפי שכונתה על ידי כב' השופט אליקים רובינשטיין בפסק הדין, יהיה ניתן במקרים רבים לשלוף מעברו של הבורר מידע כזה או אחר הנופל לסל המקרים המחייבים בגילוי. לכן, ראוי כי נשמור על פרופורציות נכונות, שאם לא כן יימצא כי בורר יהא חשוף לתביעה בשל החסרת פרט שאינו מהותי, כאשר בעת קבלת החלטה שלא לטעמו של מי מהצדדים ישמש כ"סכין משפטית" חדה אשר תכוון לשמו הטוב של הבורר וכבודו. מצב בו בורר יתבע בשל אי עמידתו בחובת גילוי רחבה כל כך יסכל את הליכי הבוררות. למצב זה משמעות מרחיקת לכת שכן אי עמידה בחובת הגילוי אינה מהווה סיבה מספקת בהכרח להעברתו מתפקידו.
כמובן כי כאשר מדובר בהשמטת מידע שהיתה בתום לב, או בהשמטת מידע זניח ופעוט לא ייזקף הדבר לחובת הבורר, אך ספק אם די בכך. ראוי לציין כי פסק הדין בעניין המנוח ג'ק ליברמן מפתיע במידת מה, מאחר ועד היום בתי המשפט נחשבו למגיני מוסד הבוררות בישראל והבוררים היושבים בדין שאינם צד לבקשות שונות המוגשות לבתי המשפט ומבקרות את תפקודם.
היקף חובת הגילוי החלה על הצדדים
יחד עם זאת, חובת הגילוי אינה חלה רק על הבוררים. בית המשפט חייב גם את הצדדים לבוררות לגלות קשרים אלה, כמו גם נסיבות שעלולות לשמש מצע לטענת החשש לניגוד עניינים. אי עמידתם בחובה זו תוביל לכישלון חרוץ של בקשתם להעברת בורר מתפקידו או לביטול פסק הבוררות, במקרים בהם היה בידיהם להשיג מידע זה בעצמם בבדיקה עצמאית מוקדמת.
לדעתי, חובה זו שהוטלה על הצדדים מהווה את "רצועת הבטחון" של הבוררים. לכן, רצוי לדעתי לכלול בהסכמי בוררות הוראה לפיה הצדדים מצהירים כי קיימו את בדיקותיהם בכל הנוגע לחובות הגילוי ואין להם כל טענה בעניין. סעיף מסוג זה עשוי לחסוך הוצאת "שפנים מהכובע" באמצעות חוקרים לאחר מתן פסק הבוררות או החלטה שאינה לרוחו של צד זה או אחר. בעל דין שיחליט להסתיר מידע רלבנטי, ימצא את עצמו צד לא רק לתיק הבוררות, אלא גם לסכסוך נוסף עם הצד השני על התנהלותו.
אם נזכור לרגע את מוצא הליך הבוררות שהינו המג'לה התורכית לפני כ – 120 שנה לערך, עת ביקרו שני סוחרים את החכם בשער העיר על מנת שיכריע בסכסוך ביניהם, נגיע למסקנה הבלתי נמנעת כי "קוד דנציגר" יוצר הליך שיפוטי נקי ומכל רבב הדבר ראוי למדינה המבקשת לנהוג כחברה מתוקנת. הבוררות היום היא מקצוע. עורך דין המבקש לנהל בוררות חייב להיות בקיא ברזי התמחות זו. עורך דין המבקש לייצג לקוחותיו בבוררות אינו יכול להסתמך על ידיעותיו וניסיונו בייצוג עסקים בבתי המשפט. זו זירה עם כללים מיוחדים משלה, ויישום כללי האתיקה הללו ישדרג את הבוררות בישראל. "טוהר המידות" לא יהיה רק צמד מלים אלא יקבל ביטוי של ממש.
קריטריונים לפסילת בורר
יחד עם זאת, תנאי הסף לפסילת בורר והעברתו מתפקידו קשוחים יותר. לא די בטענה לפגיעה במראית פני הצדק כדי להביא לפסילת הבורר - בקשת פסלות מחייבת את הצד המבקש זאת להוכיח חשש ממשי למשוא פנים. במלים אחרות, נדרש להוכיח כי אם המידע הרלבנטי "היה על השולחן" אזי גם שופט בבית המשפט היה נפסל מלדון בו.
דוגמה קלאסית הנה קרבת משפחה לאחד הצדדים, או קשר עסקי קיים לאחד הצדדים או באי כוחו בזמן אמת. יחד עם זאת, בעל דין שידע, או שהיה בידיו לדעת באמצעות בדיקה סבירה על מניעות אפשרית של הבורר בשל קשריו לאותו צד, לנשוא הבוררות, או לבא כוחו ונמנע מלברר זאת, יהיה מנוע מלהעלות בהמשך טענה נגד מינויו של הבורר, הכל בכפוף לנסיבות המקרה. במקרים מסוימים, למשל אם יתברר כי אי הגילוי גרם לניהול מיותר של הליך הבוררות, יכול הדבר להוות עילה לתביעת בעל הדין על ידי רעהו.
התוצאה האופרטיבית הנה כי בורר שחטא לחובת הגילוי וחשוף לתביעה, לא בהכרח יועבר מתפקידו, או שפסק הבוררות שיצא תחת ידיו יבוטל.
לדעתי, זהו מצב בעייתי וראוי לשקול כי חשיפת הבורר לתביעה תהא רק במקרים בהם אי עמידת הבורר בחובת הגילוי, או התנהגותו בהליך הבוררות יצרו חשש ממשי למשוא פנים. ביתר המקרים, יש להסתפק בקביעת עבירה משמעתית שעשויה אף למצוא מקומה בכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, ובהתאמה, אצל בעלי מקצועות אחרים.
יש לזכור כי בורר שיידרש לפסוק מתוך חשש או פחד מטקטיקות בעלי הדין למולו עלול להחמיץ את מטרת תפקידו. על כן, לא די לחזק את מוסד הבוררות בדחיית טענות לפסילת בוררים או לביטול פסקי בוררות בשל העדר גילוי נאות, אלא יש להגן על הבוררים עצמם באופן ראוי מפני תביעות אשר יסכלו את תפקודם.
סיכום
לסיום לדעתי, פסק הדין בעניין עיזבון המנוח ג'ק ליברמן התקבל מאחר וצדדים לבוררות בחרו לאורך שנים בהליכי בוררות שאינם כוללים ערכאת ערעור, ובחירה זו הביאה צד שחש מופסד תוך כדי ההליך או בסיומו למצוא באמצעות באי כוחו "מתחת לאדמה", לעיתים אף באמצעות חוקרים מיומנים, מידע המלמד על העדר ניקיון כפיים ופגיעה קשה בשמו הטוב של הבורר.
מבחינת אותו צד, לא היתה ברירה שכן פסק הבוררות אשר לעיתים עומד על עשרות מיליוני ₪ אינו עומד לערעור והתוצאה קשה לכולם. פרשת אלי ארוך וכלל פיננסים בטוחה התוותה את הדרך והתוצאה מדברת בעד עצמה.
לכן, ראוי לדעתי לבחור מראש במסלול בוררות הכולל ערכאת ערעור בהתאם לתיקון מס' 2 לחוק הבוררות ולא, עלולה הבוררות לעלות ביוקר לכולם. ראוי לציין כי בסופו של דבר הוחלט בפסק הדין שניתן בהסכמה גם על ידי כב' השופטים רובינשטיין והנדל, כי לא היה מקום להעביר את הבורר מתפקידו, למרות שלא עמד בכל הכבוד בנורמות הגילוי המקיפות אשר ידרשו מן הבוררים מעתה ואילך, הגם שפעל מבחינתו בתום לב מוחלט.
ועל כך נאמר כי "יש שופטים – בירושלים" (ועו"ד רבים בת"א).
לפסקי הדין והחוקים שאוזכרו במאמר:
רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נגד עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל
חוק הבוררות
* רונן סטי ושות' משרד עו"ד, בוררות ויישוב סכסוכים, יו"ר משותף של הועדה המחוזית לבוררות וגישור, לשכת עורכי הדין בישראל, חבר נשיאות הפורום ליישוב סכסוכים בלשכת עורכי הדין בישראל, חבר ועדת הבוררות העולמית, ICC – פריז, בורר ומגשר עסקי.
** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים
www.setty-law.com
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.